ביאור ההפטרה -  יו"ט א' של פסח

כ"ה אדר תשפ"ה | 25/03/2025 | 21:01

יהושע פרק ה פסוק ב' ופרק ו' פסוק א' ו-כז

ב'
בָּעֵת הַהִיא אָמַר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים סכינים וחרבות חדים (ת"י) וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית כי בליל צאתם ממצרים נמולו כל ישראל (רש"י), [ואמר לו ה' ליהושע חזור פעם אחר פעם במחנה למול ולצוות על המילה (רד"ק עי"ש) [א]]:

ג'
וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים סכינים חדים (מ"צ) וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת ונקרא על שם המאורע (מ"ד):

ד'
וְזֶה הַדָּבָר [ב] זו הסיבה אֲשֶׁר בגללה מָל יְהוֹשֻׁעַ לבד את כָּל הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם הַזְּכָרִים ולא מלו זה את זה, כי כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה שהיו כבר נימולים וראויים למול (מ"ד) מֵתוּ בַמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם:

ה'
כִּי רק מֻלִים הָיוּ כָּל הָעָם הַיֹּצְאִים ממצרים וְכָל הָעָם הַיִּלֹּדִים בַּמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם לֹא מָלוּ ולכן היה צריך למול אותם יהושע:

ו'
כִּי אַרְבָּעִים שָׁנָה הָלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד תֹּם כָּל הַגּוֹי עד שתם ונגמר כל העם אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים מִמִּצְרַיִם ואם כן לא היה מי מהנימולים שימול אחרים (מ"ד), והטעם שלא נשאר מן היוצאים ממצרים הוא אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה במעשה המרגלים אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לָהֶם לְבִלְתִּי הַרְאוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבוֹתָם לָתֶת לָנוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:

ז'
וְאֶת בְּנֵיהֶם אשר הֵקִים תַּחְתָּם והעמיד אותם במקומם אֹתָם מָל יְהוֹשֻׁעַ כִּי עֲרֵלִים הָיוּ עד זמן ההוא (מ"ד) כִּי לֹא מָלוּ אוֹתָם בַּדָּרֶךְ מפני שלא נשבה רוח צפונית (רש"י לעיל ב'):

ח'
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָל הַגּוֹי לְהִמּוֹל וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם במקומם בַּמַּחֲנֶה עַד חֲיוֹתָם עד שנרפאו והבריאו (מ"צ):

ט'
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ הַיּוֹם גַּלּוֹתִי הסירותי (רש"י) אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם מֵעֲלֵיכֶם [ג] כי המצרים היו מחרפים אתכם ואומרים לכם גם אתם ערלים כמונו (מ"ד) וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא גִּלְגָּל על שם "גלותי" שהוא לשון גלגול וסבוב (מ"צ) עַד הַיּוֹם הַזֶּה:

י'
וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח קרבן פסח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב אחר חצות היום קרוי ערב (מ"ד) בְּעַרְבוֹת במישור יְרִיחוֹ:

י"א
וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר מתבואת ודגן הָאָרֶץ (מ"צ) מִמָּחֳרַת יום ראשון של הַפֶּסַח לאחר הקרבת העומר (מ"ד) מַצּוֹת וְקָלוּי שבולים קלויים וצלויים באש בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בגופו של יום ולא בלילה שלפניו (מ"צ):

י"ב
וַיִּשְׁבֹּת ופסק (ת"י) הַמָּן מִמָּחֳרָת ואפילו שמפטירת משה בשבעה באדר פסק המן מלירד, מכל מקום היו ניזונים בנס מהמן שבכליהם, וּבְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ וְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן לכן (מ"ד) וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא:

י"ג
וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ בגבול יריחו וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה [חלוצה מתערה (מ"צ)] בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה האם באת לעזור לנו אִם לְצָרֵינוּ או באמת לעזור לאויבנו (מ"ד):

י"ד
וַיֹּאמֶר לֹא באתי לעזור לאויבי ישראל כִּי אֲנִי שַׂר של ישראל שנקראים צְבָא יְהוָה (מ"ד) עַתָּה בָאתִי לעזרתך כי אין אדם יכול להלחם על יריחו ולתופשה ולהפיל החומה (רש"י) וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר לוֹ מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ והנני לקיימם כעבד המקיים דברי האדון (מ"ד):

ט"ו
וַיֹּאמֶר שַׂר צְבָא יְהוָה מלאך של ישראל הנקראים צבא ה', ומיכאל היה (רש"י) אֶל יְהוֹשֻׁעַ שַׁל הסר וחלוץ (מ"צ) נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו קֹדֶשׁ הוּא ומהראוי לעמוד עליו יחף (מ"ד) וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כֵּן:

פרק ו'

א'
וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת ר"ל מעולם היתה סגורה בדלתים ובריח ועתה הוסיפו לחזק אותה ביותר בחומה דלתיים ובריח מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שבאו לצור עליה, וגם אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא כדי שאיש לא יראם את מבוא העיר (מ"ד):

כ"ז
וַיְהִי יְהוָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיְהִי שָׁמְעוֹ בְּכָל הָאָרֶץ שמו התפרסם בכל העולם: